גלית לוי

סיפרו על בעל ה'חפץ חיים' מראדין שבמזרח אירופה, כי היה בא ודורש בכל בתי הכנסת ה'מקצועיים', ורק לבית הכנסת של המלמדים, המורים, מלמדי דרדקי, לא נכנס.
תמהו הכל ושאלוהו לפשר המנהג המשונה. הסביר להם ה'חפץ חיים' כי בכל בית כנסת "מקצועי" שכזה יש משום סכנה:
אצל הזגגים – צריך להיזהר מפיסת זכוכית שאולי נמצאת על הרצפה;
בבית הכנסת של הסנדלרים – יש לחשוש ממסמרים;
אצל הרצענים – מחתיכות עור קשות;
אבל אצל המורים – עלולות להיות פיסות של נשמות על הארץ כי בכך עיסוקם בנשמת הילד. "לכן אני מפחד להיכנס ולדרוך על חלק של נשמה…."